לפני כחודש פורסם לראשונה ב”גם כן תרבות” עם גואל פינטו כי המוזיאון לאמנות האיסלם מעמיד למכירה פומבית בבית המכירות סות’ביס לונדון עשרות פריטים מאוסף המוזיאון. משרד התרבות הגיב בתחילה באדישות למהלך בטענה ש”אין להם מה לעשות בעניין”, ולאחר שספג תגובות ציבוריות חריפות ניסח המשרד מכתב להנהלת המוזיאון בו המליצה שירית קיסן, מנהלת המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית בפני שר התרבות מר חילי טרופר, למנוע את המכירה.
איקו”ם (איגוד המוזיאונים ואיקו”ם ישראל) הודיעו כי ביום המכירה, ה- 27/10/2020 יקיימו כנס בנושא “אתיקה במוזיאונים” בהשתתפות שר התרבות, יושבת ראש ועדת האתיקה של איגוד המוזיאונים הבינלאומי, הגברת סאלי ירקוביץ ומשתתפות.ים נוספות.ים, שם ידונו גם בעניין מכירת פרטי האוסף.
מתי ניתן או מקובל לשבור קודים אתיים של מוזיאון? האם מכירת חפצי אמנות שנושאים ערך תרבותי רב היא אינטרס ציבורי? והאם למדינה יש סמכות חוקית למנוע או להתנגד להחלטות הרות גורל שמתקבלות על ידי מוזיאונים?
בפרק הפודקאסט הבא משוחח גואל פינטו עם עו”ד עדנה הראל, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה והיועצת המשפטית למשרד המדע התרבות והספורט לשעבר, על החלטת המוזיאון למכור חלק מפרטי האוסף כדי “להציל”, לטענת הנהלת המוזיאון, את קיום ופעילות המוזיאון.
דימוי ראשי: קסדת טורבן אקוויונלו משובצת כסף באדיבות סות’ביס
מוזיאון המוכר מנכסיו אינו ראוי לשמו.
אם אין כסף לתחזוקה של פעילות המוזיאון – עדיף היה אם המנכ”ל המכובד היה סוגר את שעריו ויוצא לקבץ תרומות, במקום למכור את נכסיו, שהם נכסי הציבור כולו.
הלא כל המוזיאונים בארץ במשבר כלכלי – מדוע לא לארגן מכירת חיסול של כל אוצרותיהם?
גם הטענה שמדובר באוסף של קרן פרטית לא משכנעת; המוזיאון הוקם על ידי ורה סלומונס לזכרו של פרופסור א. ל. מאיר. מעניין מה היא היתה אומרת על המכירה הבזויה של אוצרות המוזיאון שהקימה.
אני מגנה באופן אישי את מנהל המוזיאון נדים שיבאן על הצעד הבזוי הזה. מה תעשה כשיגמר הכסף מהמכירה הזו – תציע למכירה פריטים נוספים? ואולי פשוט תתפטר ותפנה מקום למנהל מוכשר ממך שיגייס תרומות במקום למכור את הסיבה לקיומו של המוזיאון?
ועוד מילת גנאי לשר התרבות הנרפה שלנו, שלא עשה מאומה לעצירת המהלך התקדימי הזה. פני השר כפני התרבות בארץ בכלל…
מקסים שלכל תרבות יש מאפיינים עיצוביים ייחודיים