אמנות בארץ

לפני כחמש שנים איבדה טובה פסח את בן זוגה לחיים. מאז היא עוטה על אמנותה דמויות בעלי חיים כדי להתמודד עם האובדן והזיכרונות. ראיון עם האמנית בתערוכתה 'ארנב עם עלה של זית'

ארנב עם עלה של זית

טובה פסח

אוצרת: נורית טל-טנא

בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי תל אביב

טובה פסח היא אמנית בוגרת סמינר אורנים והמדרשה לאמנות, וכיום פועלת בסטודיו עצמאי בקרית המלאכה בתל אביב.

לפני כחמש וחצי שנים איבדה פסח את בן זוגה שלקה במפתיע בדום לב. מאז היא יוצרת תערוכות מתחלפות, כאשר בכל תערוכה היא מאמצת דמות של חיה אחרת שדרכה היא מבטאת את רגשותיה, זכרונותיה, ואובדנה. "כבר עשיתי שתי תערוכות יחיד", מספרת פסח, "אחת שהייתה מוקדשת לבן זוגי המנוח בשם "עת העתיד בבואך" שהוצגה בגלריה P8 בתל אביב לפני כארבע שנים, ותערוכה נוספת שנקראה "חיה" במשמעות כפולה, בבית האמנים בראשון לציון בשנת 2018.

צילום: סיגל קולטון

איך הפרידה הפתאומית מבן זוגך השפיעה על תהליך היצירה שלך?

המוות של בן זוגי שינה את ההסתכלות שלי על תחומי חיי, והרגשתי שאני מאבדת את הנשיות שלי. יש בתערוכה הזו ובתערוכות הקודמות תהליך תרפויטי שמתבטא כל פעם בחיה אחרת שמשרתת את המסר שלי באותה סדרה. הפעם בחרתי בדמות הארנב כדי לבטא חלקים רגשיים, לצד רעיון קונספטואלי עכשווי. בעבודות יש גם את האינטלקט, וגם את הרגש.

למה דווקא ארנב?

בחרתי בדמות של ארנב כי יש לי אהבה גדולה לבעלי חיים וזה אלמנט טוטאלי. בעיניי ארנב הוא צחור, צנוע, מסקרן, וזו חיה שלא מבטאת את הכאב שלה. הארנב איננו מנותק מהתהליך שעברתי, הוא טריגר ליצירה. בחרתי בו כדי לצאת לדרך ודרכו להראות את החיבור עם האישה הארכיטיפית- שמתוך הכאב יש כוח מתפרץ. הארנב הוא גם שברירי, חיה נרדפת, אבל זה מעניק לו כוחות על.

צילום: סיגל קולטון

בתחתית ולכל אורך קירות התערוכה מופיע מן פס שחור מקווקו, מה זה?

הפס שמופיע בתחתית החלל הוא ציר זמן, ואני מבקשת להוליך את הארנב דרך ציר הזמן הזה. הארנב יוצא לחיפוש באמצעות חומרים שאני מכנה "מחפשים", כגון מפת ניווט וצלחות פטרי שמייצגת את עבודת המעבדה בחקירה הפנימית. הארנב הוא גם דימוי עצמי שלי וזז על ציר זמן ריק. אין בו מסרים ואין בו אותיות, ואפשר להתקדם אתו או ללכת לאחור.

אז אם בציר זמן עסקינן, ספרי מאיפה התחילה התערוכה

העבודה הראשונה שהתחלתי אתה היא דימוי של הארנב על רישום אק"ג. לא רציתי לסמן סייסמוגרף ממשי, אלא את הניתורים של הארנב במקום התנועה של הסייסמוגרף על האק"ג. הארנב "יוצא" (נקודת מוצא) מהתרשים החוצה למחוזות אחרים.

בקיר הסמוך יש כמה עבודות מהסדרה "בחדר של פרויד", שנוצרה עקב טיפול פסיכולוגי שחוויתי ותהליך דינמי שעוסק רק באובדן. הן עשויות על עורות שהיו מתוחים על תופים של הבן שלי ויצאו משימוש. יש פה אלמנט של געגוע שמתבטא באובייקט פיזי שלו (בני נמצא רחוק, חי בניו יורק), ולצד זה יש גם אלמנטים של הומור.

מראה הצבה. צילום: סיגל קולטון

הזמן והמעברים בין עבר להווה ועתיד על ציר הזמן, מזכירים את דימוי הארנב הלבן מעליסה בארץ הפלאות. ארנב ה"זמן" בורח וחומק או נעלם, והאינסטינקט הטבעי הוא להשהות ולהבין אותו

לרצות להשהות ולעצור את הזמן זה צורך של שליטה. מה הייתי עושה אם הכל היה בשליטתי? אני בת לניצולי שואה. מהבחינה הזו כולם היו יכולים לחיות כאן ולעשות כרצונם. הכוונה היא שכל אחד ואחת היו יכולים לצעוד על ציר הזמן בקצב אישי ולכיוון שבו יבחרו.

יש נוכחות של דשא בכל העבודות כמעט. זה כאילו מדמה איזו מערכת מחיה אקולוגית פסטורלית של הארנב, אבל מה זה בעצם?

הדשא במקרה הזה הוא סינטטי, התחברתי לחומר עצמו. דשא אמיתי היה מצהיב ומתכלה ורציתי שזה יישאר ירוק גם מבחינה קונספטואלית וגם מבחינה צבעונית. בסדרה "שומרי הראש" יש דמויות שמקיפות את הארנב המתחבא בתוך הדשא. העבודות קטנות מאוד. מדובר בפחדים וחששות כשביקשתי שומרי ראש לעצמי.

צילום: סיגל קולטון

המניקן של הארנב באמצע ממלא את החלל בנוכחות. ספרי עליו קצת

בובת מניקן היא דימוי ממש לעוס בשדה האמנות, וזה דווקא אתגר אותי להתמודד איתה. הלבשתי עליה ראש של בובת ארנב ענקית, וזה גרם לי לחשוב שהרעיון שאני עובדת איתו "מת"; כלומר רעיון העיסוק עם המניקן, וגם רעיון השימוש בדימוי הארנב הסתיימו מבחינתי, אז החלטתי "לקבור" אותם. על גוף המניקן רשמתי עורקים וורידים, והקבורה הוחלטה להיעשות אחרי. זו הייתה אחת העבודות הראשונות שעשיתי, אז לקח לי המון זמן עד שהחלטתי מה לעשות איתה. וכמו שהיא פותחת את התערוכה, כך היא גם נועלת אותה.

עכשיו כשתהערוכה עומדת את מרגישה שהארנב מיצה את עצמו?

כן. אני כבר במקום אחר.

מראה הצבה. צילום: סיגל קולטון

משהו אחרון לסיום שהיית רוצה להוסיף?

כשהייתי ילדה אבא שלי אסר עליי לצייר. כשאבי היה הולך מהבית הייתי מציירת עם מברשות סיד ומים על ארון עץ בבית, כי זה היה מתייבש ולא השאיר כל סימן. כך השתפרתי מאוד בציור.

בעיניי אמנות זו שפה שמלווה את החיים. זו המשמעות של האמנות בשבילי- מה שמשפיע עובר לאמנות.

הדבר היחיד שהייתי רוצה זה להמשיך להיות מאותגרת באמנות. שאני אמשיך להרגיש כל הזמן שמשהו מסקרן אותי, ולהמשיך לנהל את חיי דרך מרכז הביטוי של האמנות.

צילום: סיגל קולטון

נעילת התערוכה: 19.9.20 

 בית האמנים, אלחריזי 9 ,ת"א

ימים ושעות פתיחה: ב'-ה' 10.00-13.00 17.00-19.00 ו'  10:00-13:00 שבת 11.00-14.00

0 comments on “לפני כחמש שנים איבדה טובה פסח את בן זוגה לחיים. מאז היא עוטה על אמנותה דמויות בעלי חיים כדי להתמודד עם האובדן והזיכרונות. ראיון עם האמנית בתערוכתה 'ארנב עם עלה של זית'

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: