שירת הזכרים | ליאת דניאלי
גלריה אלפרד
אוצרת: הדסה כהן
פתיחה ביום חמישי ה- 4.6 בשעה 17:30
התערוכה שירת הזכרים היא תוצאה של פרויקט מתמשך שיצרה האמנית ליאת דניאלי, שעבדה בשיתוף עם אנשים מתחומים שונים: אוהב הדבורים הביו-דינאמי יוסי אוד שליווה את הפרויקט מראשיתו, בונה כלי־המיתר גדעון ויגרט ואמן הסאונד חגי איזנברג.
התערוכה מורכבת משני חלקים – הצבה המשלבת אוביקטים פיסוליים, סאונד בחלל הגלריה, וגינה שנשתלה על גג המבנה ומורכבת מצמחי־בר מקומיים ומצמחים צופניים. במרכז הגינה מוצב סיטאר בעל תיבת תהודה מוגדלת, המאכלס נחיל דבורים. בשטח הפורח של הגינה, מתקיימת מערכת חיים עצמאית ורוחשת, מוקפת בבניינים ובתשתיות של הרכבת הקלה. בניגוד לכוורת המודרנית, בסיטאר לא קיימת חלוקה לאזורים מופרדים והדבש והדונג נוצרים לשימוש נחיל הדבורים בלבד. הרגעים בהם יוצאות הדבורים מפתח תיבת התהודה ללקט צוף טומנים בחובם פוטנציאל, כמיהה רבת-מתח לכך שתנועת הכנפיים תפרוט על מיתרי כלי הנגינה. למטה, בחלל הגלריה, מהדהדות פעימות הכוורת, זמזומי הדבורים ומנגינת הסיטאר.
על פי קונבנציות מדעיות, הדבורים הזכרים מהווים חלק שולי בהיררכיה הדבוראית ועל־פי רוב אף נתפסים כעצלנים וכטפילים. הזכרים מהווים נתח קטן מאוכלוסיית כוורת הדבורים, כעשרה עד חמישה עשר אחוזים. אורך חייו של הזכר הוא כחודשיים וחצי (לעומת חמש עד שבע שנות חייה של הדבורה המלכה). גופו גדול ומגושם ביחס לדבורה העמלה, הוא אינו נוטל חלק במשימות היום יום במושבה והוא אמון על הפריית המלכה בלבד. מרבית מגדלי הדבורים מאמינים כי הזכרים תופסים מקום חיוני לנקבות העמלות וזוללים דבש שנועד להזנת הכוורת כולה. על כן, יש המשמידים אותם בעודם גלמים.
הדבוראית הביו־דינמית ז’קלין פרימן מציעה התבוננות אחרת בתפקידם של הזכרים בכוורת. השיטה החקלאית הביו־דינמית, מוותיקות הגישות לחקלאות אורגנית, שמה דגש על שיתוף פעולה עם הטבע. נחיל הדבורים הוא אורגניזם חי ועצמאי כאשר כל דבורה היא למעשה איבר ממנו. הנחיל מקיים תודעה משותפת; כאשר הזכרים יוצאים החוצה לטבע או לכוורות אחרות, חווה הכוורת כולה יחד את הנעשה בחוץ. רק לזכרים ניתנת האפשרות לעוף מכוורת אחת לשניה על מנת להפרות מלכות נוספות ובכך להמשיך את שושלת כוורת הבית. כתוצאה מהביקורים התכופים שלהם, הזכרים בונים לעצמם תמונה חושית של פנים הכוורות השונות: מראות, קולות וריחות שונים נאספים ונקלטים במאגר הידע הפנימי והייחודי של הנחיל. באופן זה, מהווה הדבורה הזכרית סוכן הכרחי להמשך חיי הכוורת. הידע שנאצר מועבר הלאה לילודים הטריים באמצעות שירה.
שירת הזכרים מציפה את תאי הכוורת בסיפורים ובתיאורים על העולם שבחוץ, על ממדיו השונים, על מקום הדבורים בו ועל ההיסטוריה שקדמה להן. תדריה הנמוכים של שירת הדבורים גדושים בידע מורכב ועשיר, ועוטפים בדאגה ובאהבה את הדור הצעיר. גם הנקבות מצטרפות לשירה, אולם שירתן, המבוססת על טונים המרטיטים את פני חלת הכוורת, מלמדת את הגלמים על תפקידם העתידי במושבה. בין חללי הכוורת מתנגנות באופן סימולטני שתי שירות: האחת מצביעה על ייעודם הקונקרטי של הקטנטנים, והשנייה שרה שירי ערש המלמדים את שפת העתיד. שתי המנגינות מזמנות לכוורת כוחות יצירה והתחדשות.
התערוכה שואבת השראה מדרכן הייחודית של הדבורים ללקט ידע אקוטי ממחוזות החושים ולהנחיל ממנו לבאים אחריהן. היא מזמינה את המבקרות והמבקרים לשוטט, להרגיש את הקולות ולטעום את הריחות. שירת הזכרים היא מבע של זהות, מעין ישות היוצאת מתוך כוורת הסיטאר וממלאת את פנים הגלריה בסודותיה. היא זורמת בשני ערוצים: צליל ראשי, חזק וברור, וצליל עילי (overtone), תדר מקביל ושונה מוזיקלית מהצליל הבסיסי אך מעניק לו “צבע”. האקורדים הייחודיים בסיטאר מאפשרים להפיק אפקט אוֹבֿרְטוֹן. עובדה זו מקבלת ביטוי בפסקול התערוכה, המשדר באופן רציף את קולות הדבורים מלמעלה. הסאונד בתערוכה הופך לחומר, מתערסל בטכניקות אורגניות ומלאכותיות שונות. חלק ממנו, מורכב מקטעי קול שדלתה האמנית מקבוצות ווטסאפ בהן רצים סרטוני הסברה של עמותת “מגן דבורים אדום” ומתנדבים מתעדים רגעי חילוץ של נחילים תועים. דניאלי עוקבת זה זמן-מה אחר הפעילות השוטפת של הקבוצות ורבים המפגשים הייחודים בין האדם לדבורים.
החלל מבקש מהצופה להיות קשוב ולספוג ככל שניתן, לשהות בו באופן מדיטטיבי כמעט. האובייקטים בתוכו מחזיקים במקביל שדות משמעות שונים. כך למשל, לשטיח המוצב קרוב לכניסה, מספר משמעויות: לצד היותו שטיח שעליו מתרגלת האמנית מדיטציה, המשטח הרך משמש גם לצורך בידוד רעשים מתחת למערכות תופים ולכלי מיתר (במיוחד סיטאר), ובאופן מסויים, מסמן אף גבולות גזרה של בית. במרכז הגלריה, ניצבות מסגרות עץ עשויות דונג המחלקות את האזור ומצמצות את מרחב התנועה של העוברים בהן. אלו הן למעשה הגדלה של מסגרות עץ המוצבות בכוורות קונבנציונליות אשר דבורים מטילות בתאיהן ביצים וממלאות אותם דבש. בסביבתן הטבעית, הדבורים מייצרות את חלת הדבש באופן אקראי ומתמשך, כמו גל אשר ממלא במהלך הזמן את מרחב הכוורת. התאים מעוצבים בצורת משושה גיאומטרי, הצורה היעילה ביותר בטבע, המקנה לדבורים בנייה קומפקטית, עמידה וחסכונית. בתערוכה מוצבות יריעות דמוי עור התפורות זו לזו של צלולוזה בקטריאלית שגודלו ויובשו על ידי האמנית, ונייר עשוי סיבי קוזו שעוצב לכדי מבנה השואב השראה מיסודות הכוורת. בחדר הקטן והמוחשך יותר, צומחים לאיטם זרעי תלתן חקלאי בצינורות שקופים מלאי אגרילייט, חומר העשוי אבן בזלת ורווי מינרלים. הדבורים פועלות ועמלות במחשכים, בתוככי ממלכתן. ליאת דניאלי מצביעה על עולמן הפנימי, על השילוב הבלתי צפוי שמניב הטבע, על מלאכת המחשבת המהווה חלק בלתי נפרד ממערכת אורגנית וספונטנית שזולגת אל רבדים הסמויים מן העין.
ניתן גם להתעדכן באיוונט בפייסבוק
0 comments on “בתערוכה ‘שירת הזכרים’ הקימה ליאת דניאלי גינת בר שבמרכזה סיטאר המאכלס נחיל של 20,000 דבורים. גלריה אלפרד. פתיחה ב 4.6.20”