אנשים שנדבקו במחלה הופקרו וננטשו על ידי הרשויות, לכן כל פעולה חתרנית הייתה בעלת חשיבות עצומה. חלק שלישי ואחרון בסדרה “ציורי מגיפה”

לפני כשבועיים עסקנו בחלק השני מתוך הסדרה “ציורי מגיפה”. החלק השני כלל ציורים שהגיבו למגפת “המוות השחור” אשר התרחשה באירופה בתקופת ימי הביניים, וליוותה את האנושות במשך יותר מ -300 שנים. סיימנו עם ציורו של אגון שילה “המשפחה” בו מתאר שילה את עצמו,את זוגתו ההרה ואת ילדם שטרם נולד בתקופת “השפעת הספרדית”. המגיפה הייתה מנת חלקה המחרידה של האנושות במאה העשרים, וגבתה את חייהם של מאות מליוני קורבנות ביניהם גם שילה וזוגתו.

החלק האחרון בסדרה יעסוק גם הוא בתקופת השפעת הספרדית, ובשתי עבודות נוספות שצוירו בתגובה למגפת האיידס שהתפרצה בסוף שנות השמונים של המאה שעברה.

אדוארד מונק, פורטרט עצמי בעקבות השפעת הספרדית, 1919

אדוארד מונק, מהציירים החשובים של המאה העשרים, נדבק גם הוא בשפעת הספרדית אבל שרד כדי לצייר. את העבודה “פורטרט עצמי בעקבות השפעת הספרדית” הוא צייר  בשנת 1919 אחרי סדרה של רישומי הכנה וציורים בהם תאר באופן מפורט ומדוקדק את קרבתו למוות. כפי שניתן לראות בפורטרט מונק יושב שפוף בחדר על כורסה ליד מיטתו הסתורה, שערו דליל, לחייו שקועות, גוון עורו צהבהב, והוא עטוף בחלוק ושמיכה ובוהה “החוצה” אלינו הצופים כמו מנסה לומר דבר מה או מתאמץ לנשום. בקיץ של שנת 1919 מגיפת הגיעה השפעת הספרדית לסיומה. אלה שנדבקו נפטרו, או פיתחו חסינות למחלה.

קית’ הרינג, בורות = פחד 1989

באמצע שנות השמונים ותחילת שנות התשעים התפרצו נגיף ה HIV ומחלת האיידס בארצות הברית ורחבי העולם. בתחילה טעה והוטעה הציבור לחשוב שמדובר ב”מחלה של הומואים” אשר אף כונתה “מגפת הגייז” במשך שנים רבות. מבחינה טכנית אין קשר בין נטייה מינית להידבקות, אלא רק לאופן שבו נדבקים. על כן המחלה תקפה גם אוכלוסיות מוחלשות, את תעשיית הזנות ומשתמשי הסמים.

האמן קית ‘הרינג אשר חי ויצר בניו יורק, פעל רבות כדי להפיץ מסרים ומידע בנושא של המחלה, ואמנותו היא אחד מסמלי המאבק המוכרים ביותר. הרינג עצמו אובחן כחולה איידס וגם נפטר לבסוף מן המחלה. את הכרזה שבתמונה עיצב הרינג בשנת 1989כאשר בכל דקה אובחן אדם אמריקאי באיידס, וארבעה אנשים מתו בכל שעה. עד שנת 1991 הספיקה המגיפה לגבות את חייהם של לא פחות מ 100,000 מאזרחי ארצות הברית.

הכרזה מציגה שלוש דמויות שמסמנות את המחוות “לא לראות דבר, לא לשמוע דבר, לא להגיד דבר”. היא מרמזת הן על המאבקים עימם מתמודדים אנשים שחיים עם הנגיף, והן על האתגרים שהיו כרוכים בלהבין, לקבל ולהתמודד עם המגיפה. המידע על איידס / HIV בשנות השמונים של ארצות הברית לא היה ברור או נגיש. תגובת הממשלה האמריקאית למתרחש גבלה באדישות ושמרנות והתרופות והטיפול במחלה היו יקרים להחריד. אנשים שנדבקו ב- HIV הופקרו וננטשו על ידי הרשויות, לכן כל פעולה חתרנית שנועדה להפיץ מידע, למחות, ולזרז תהליכים הייתה בעלת חשיבות עצומה ועבודותיו של הרינג ממשיכות להדהד את מסריהן עד עצם היום הזה.

דיויד וונארוביץ’, “ללא כותרת” (נפילת התאו), 1988-1989

המונטאז’ הצילומי “ללא כותרת” (נפילת התאו) היא ככל הנראה עבודתו המוכרת והשנויה ביותר במחלוקת של האמן דיויד וואנרוביץ’. העבודה מגיבה באופן מטפורי ומרובד לפרוץ מגיפת האיידס בשנות ה- 80. היא מראה עדר תאו שרצים ונופלים מצוק אל מותם ומעוררים בפעולה זו תחושות של אבדון וחוסר תקווה. וואנרוביץ’ עצמו אובחן כחיובי ל HIV ומשרטט בעבודה זו קווים מקבילים בין “שחיטת התאואים” מן המאה ה-19 למשבר האיידס בשנות ה-80 של המאה שעברה, תוך נקיטת עמדה ביקורתית חריפה כלפי התנהלותו של הממשל האמריקאי ביחסו למשבר. עוד על עמדתו של וואנרוביץ’ לנושא ניתן לקרוא כאן. וונארוביץ’ נפטר מן המחלה בשנת 1992 והותיר אחריו עבודות שמוצגות במוזיאונים החשובים והטובים בעולם.