תערוכה חדשה בגלריה “בסיס” חוקרת ממה עשויים קירות חיינו. על חומרים שמרכיבים את חללי המחיה האנושיים.’חומרי בניין’. פתיחה ביום שישי 13.3 בשעה 12:00

“חומרי בניין”

אוצרות: טולה עמיר, שלומית ברויר

פתיחה: יום שישי, 13.3.2020, בשעה 12:00 

בהשתתפות:
עירית אבא, אתי אברג’ל, מיכה אולמן, אשר (שרי) ארנון, דרורה דומיני, יעקב דורצ’ין, יצחק דנציגר, אירית חמו, נחום טבת, סופי יונגרייז, ארז ישראלי, מירית כהן, אביטל כנעני, פנחס עשת, לימור צרור, גבי קלזמר, אנג’לה קליין, דני קרוון, גבי קריכלי, ברק רביץ, יחיאל שמי, יגאל תומרקין.

למן סככת הבד על שפת הים, דרך מרחב מוגן מבטון יצוק עם דלת ותריס ברזל, ועד לאבן שבנפח אחד נוכחת כיחידת בניה ואילו באחר – כחיפוי קיר או כריצוף, החללים שבחיינו הם מגווני חומרים.

שיטות העיבוד והיישום של חומרים אלה הן שונות; חלקם טבעיים-חצובים, חלקם תעשייתיים-מיוצרים, חלקם מובלים לאתרי הבניה בתפזורת (חול), אחרים משונעים תוך מהלך עיבודם (בטון). 

בעוד שהקמת בניין מחייבת סדר פעולות מדוקדק ומוקפד, שעל תכנונו וביצועו מופקד צוות גדול של מומחים בתחומים שונים, האמן/ית הוא/היא המתכנן/ת ובו-בזמן הבנאי/ת, היצרן/ית והמבצע/ת של יצירת האמנות. יתרה מכך, אם בבניין החומר הוא חלק ממערך מוכתב מראש של הגיון כלכלי, תכנון פוליטי ואסתטיקה חברתית, הרי שבאמנות הוא חופשי לכאורה מטרדות ומאילוצים כלכליים-פוליטיים-חברתיים. 

בתערוכה, מוצגות עבודות במנעד רחב של חומרי בניין: מחומרים פְּנים-אמנותיים ועד לחומרים הזרים לדיסציפלינה. מרביתם מופיעים כחומרי גלם ומקצתם כרדי-מיידס בניסיון לברר האם והיכן החומר מכתיב גבולות, האם המגבלה שהעיבוד כופה הופכת לחלק מהעבודה והאם ריסונו נוכח בה, האם המונוכרומטיות והעדר החושניות החומרית נגזרים (בהשאלה מדיונה של שרה בריטברג במונח “דלות החומר”) מבחירה אתית ואסתטית. ולבסוף, כיצד, אם בכלל, התמורות שחלו באסתטיקה האדריכלית והנדל”נית המקומית שבה חומר בעל נראות דלה (כבטון בבנייה הברוטליסטית למשל) הופך מפונקציונאלי ליוקרתי, תקפות גם לעבודות האמנות.    

נעילה: 2.5.2020

גלריה בסיס, בסיס לאמנות ותרבות, רח’ המדע 14, הרצליה. הכניסה חופשית

שעות פעילות התערוכה: שלישי 12:00-18:00, רביעי 12:00-20:00, חמישי 12:00-18:00, שישי 10:00-14:00

דימוי ראשי: יחיאל שמי,פסל, דגם1, 1996, אוסף אטליה שמי, כברי, קרדיט יחצ