“אצלי כולם.ן יכולים ויכולות להציג, בכל גיל, צבע ומין כל עוד האמנות שלהם.ן טובה מבחינתי. אני שמחה על הפרגון הרב שקיבלתי ומקבלת מחלק מהמורים שליוו אותי בעבר, כמו למשל האמן הנפלא אסד עזי ויאיר גרבוז. שניהם היו לי למורים נפלאים במדרשה”.
ראיון עם רונית רוט חדד בעלת הגלריה N.D לאמנות עכשווית.
היי רונית, לטובת מי שאינם מכירים, ספרי קצת מי את, ומה הרקע והקשר שלך לאמנות.
היי גילי, שמי רונית רוט חדד, בוגרת המדרשה לאמנות –בית ברל, בעלת תואר שני בחינוך לאמנות, מורה לאמנות ולמקצועות רבי מלל, אמנית רב תחומית ובעלת הגלריה היחידה ברמת גן לאמנות עכשווית.
התחלתי ללמוד במדרשה ב1992 כשעוד הייתה ברמת השרון, והמשכתי לתואר ראשון ושני בקלמניה- בית ברל. זכיתי להיות תלמידתם של רפי לביא ז”ל, יאיר גרבוז, דגנית ברסט, אורי קצנשטיין ז”ל, אסד עזי, נורית דוד, מיכל נאמן, ציבי גבע ועוד. הצגתי לאורך השנים בתערוכות מדי פעם, בארץ ובחו”ל אבל בשנים בהן ילדיי היו קטנים, התמקדתי בחינוך והוראה. במקביל ניסיתי לפתוח גלריה שיתופית לפני יותר מעשור, אך זה לא הסתייע.
מה הביא אותך לפתוח גלריה לאמנות, ולמה ברמת גן?
תמיד חלמתי להיות במרכז של עשיה אמנותית. לעסוק באמנות, ליצור, ולהיות בסביבה שנושמת אמנות. לפני ארבע שנים עברנו לגור ברמת גן, אחרי שנים שחיינו ביישוב בשרון. רציתי לחזור לעיר, למרכז, להתקרב לאימי וסבתי זכרן לברכה, שחיו יחדיו בתל- אביב. תוך תקופה קצרה נפטרה סבתי, ואז גילינו שגם אימי וגם אני חלינו בסרטן. לא אפרט יותר מדי, רק אציין שטופלנו שתינו במקביל בטיפולים כימותרפיים קשים, אמי לצערי נפטרה, ואני החלמתי. בתוך התופת הבלתי נתפסת הזו, האמנות הצילה אותי. יצרתי וציירתי, וחלמתי על ימים אחרים והבנתי, שכל עוד אני כאן, בחיים, אחרי שנגעתי במוות, אז כדאי וראוי שאחיה הכי טוב שאני יכולה, שצריך להגשים חלומות ולא לבזבז זמן על פחדים. בתוך האבל והקושי על האבדן, ידעתי בתוכי שמה שיבריא את נפשי יהיה קשור ליצירה, לעשיה, וברגע שהבנתי שאין ברמת גן גלריה לאמנות עכשווית, החלטתי שאמצא את הדרך, ואפתח גלריה בעיר ומרגע ההחלטה, לא ראיתי בעיניים. לא איפשרתי לאף אחד לעצור אותי, לא שמעתי לשום קול של מקטרגים. כולל לא לפחדים שלי. תוך חודשיים שלושה מהרגע שהחלטתי, הגלריה נפתחה.
לגלריה קוראים N.D מה משמעות השם?
קראתי לגלריה על שם סבתי ז”ל נעמי דביניק. אני עוסקת בה יותר מדי לפעמים. היא הייתה דמות משמעותית בחיי ובחיי משפחתי. הייתה ניצולת שואה, זמרת סופרן, שחקנית בתיאטרון היידי בתקופת קום המדינה, בת להורים שחקני תיאטרון שנרצחו בשואה. היא גם ציירה בשנותיה האחרונות וכתבה שירים וחמשירים. ובעיקר הייתה סבתא מופלאה. היא מאד חסרה לי.
זה יפה. ומה החזון של הגלריה? מה את חולמת שיקרה בה?
בראש ובראשונה, להביא תרבות ואמנות לעיר. חשוב היה לי שהגלריה תפנה לרחוב. עיצבתי אותה כך, שתזמין לתוכה קהלים נוספים מלבד “דוברי השפה” וצרכני אמנות. האג’נדה שלי היא שאמנות צריכה להיות נגישה, ושאנשים צריכים להיחשף אל השפה ולהרוויח עולם. בנוסף, חשוב לי להילחם בגילנות ובמיוחד גילנות כלפי נשים אמניות, ובמושג המעצבן “דודות” שהשתרש לו בטרמינולוגיה האמנותית המקומית. והרבה נופלים\ות לשם. כאילו שמגיל מסוים את מפסיקה להיות רלוונטית והאמנות שלך הופכת באחת לאנכרוניסטית ומתנ”סית. אצלי כולם.ן יכולים ויכולות להציג, בכל גיל, צבע ומין כל עוד האמנות שלהם.ן טובה מבחינתי. אני שמחה על הפרגון הרב שקיבלתי ומקבלת מחלק מהמורים שליוו אותי בעבר, כמו למשל האמן הנפלא אסד עזי ויאיר גרבוז. שניהם היו לי למורים נפלאים במדרשה. אני חשה ברת מזל ומאושרת על התמיכה שקיבלתי במהלך השנה מאמנים ואמניות מהשורה הראשונה בארץ ושמחה שגם ניתנה לי הזכות לאפשר חשיפה לאמנים ואמניות בתחילת דרכם.ן, ובכלל שמחה שכמעט כל האמנים והאמניות שעבדתי איתם.ן הפכו לחבריי. החלום, הוא בדיוק זה. להיות חלק מקהילה של אמנות, לנשום אמנות, ליצור אמנות, לאצור אמנות, להתעסק באמנות שמבחינתי גם אם זה ישמע מליצי וקלישאתי היא אשכרה מרפאה.
כשרק פתחתי את הגלריה הצגתי תערוכת מכירה שכל הכנסותיה יועדו למחלקה הגינקואונקולוגית בתל השומר בה טופלתי. לצערי לא נמכרו עבודות, עוד לא הכירו את הגלריה. אבל אני מאמינה שהאספנים הגדולים עוד יגיעו. כיום רוב המכירות בגלריה הן לאספנים ואספניות פחות מוכרים שאינם סוחרים באמנות אלא יוצרים לעצמם אוסף מתוך אהבה לאמנות. אני מאוד מקווה שכולם יגיעו, גם אלו וגם אלו. זה נושא מורכב מבחינתי משום שהכסף אינו מה שמוביל אותי. אבל כולנו צריכים להתפרנס, והלוואי שאנשים יבינו שכשהם רוכשים אמנות הם מרוויחים נכס תרבותי שנשאר לדורות הבאים.
האם הגלריה פונה לקהל ספציפי?
הגלריה פונה לכולם.ן. לשוחרי אמנות, לאנשים מעולם האמנות, אמנים, אוצרים, סוחרי אמנות, אספנים, ולאנשים שעוברים ברחוב. אני מאוד מתרגשת מהילדים והילדות שנכנסים לגלריה. הם ממש מושכים את הוריהם פנימה. עד היום נכנסים מהרחוב אנשים שמתרגשים מקיומה של הגלריה, שמתענינים בתערוכות, ושכנים ושכנות שכבר הפכו ליושבי קבע לקפה ולשיחה טובה. חברה אמנית סיפרה לי שפעם שמעה ילדים שעברו ברחוב עם מדי צופים מדברים ביניהם, ואחד מהם אמר לחבריו “אתם תראו שפעם אני עוד אעבוד כאן” באינטונציה מלאה כמיהה, כאילו מדובר במקום הכי יוקרתי ושווה בעולם.
אילו עוד אירועי אמנות יש בגלריה חוץ מתערוכות אמנות “קלאסיות“?
בימים אלו מתרחש הפרויקט “סרט לילה” שיזם והפיק האמן והאוצר דורון פישביין. מדובר בהקרנה של סרטי וידאו ארט שפונים פיזית לרחוב בשעות הערב והלילה, במקביל לתערוכות המציגות בחלל. בקרוב גם יתחיל סבב הרצאות בנושאי אמנות ותולדות האמנות.
בחגיגות השנה לגלריה שהתרחשו ממש עכשיו, חתמנו פרויקט אמנותי בשם “מאיץ החלקיקים” בו השתתפו 31 אמנים ואמניות שהציגו בגלריה במהלך השנה. כל אמן.ית קיבל.ה שתי צנצנות שקופות בעלות מחברים זהים, ואיתן יצרו יצירות שההקשר שלהן הוא זמן. זמן פרטי וגם הקשרים תיאולוגים, מדעיים, ספרותיים ופסיכולוגיים כאשר כל היצירות חוברו יחדיו למיצב מודולרי בחלל הגלריה. על ההפקה האופרטיבית, האוצרות וההצבה בחלל ניצח האמן אייל כץ. התוצאה הייתה מופלאה, באמת. זה היה ערב מרגש במיוחד.
איך את מחליטה אילו תערוכות יעלו ומתי?
אני מקפידה שכל חודש תעלה תערוכה חדשה. מאד חשוב לי שהתערוכות תהיינה מגוונות, ולהעניק במה לאמנים ואמניות רבים ורבות. אני מקפידה לשלב בכל תערוכה אמנים ואמניות ותיקים וותיקות, לצד אמנים ואמניות בתחילת דרכם.ן האמנותית. אני שמחה לציין שאני לא לבד. יש לי שותפים ושותפות לדרך, ואולי זה ישמע מוזר, אבל אני באמת מאמינה שאמי וסבתי ז”ל שולחות אליי אותם.ן. אלו אחיות ואחים שהרווחתי בדרך. יש לי צוות של בנות הגלריה; האמנית והאוצרת ג’ניפר בלוך, האמנית אילנה שניידר, האמנית ליאור שטיינר והאמנית מלי דרויש. כולן עוזרות לי לחשוב על קונספט לתערוכה, ועל החלטות אופרטיביות. האמנית אפרת פלג מעצבת לנו את ההזמנות לתערוכות. האמן החיפאי דן זהבי היה שותף לדרך ותרם רבות מזמנו למען הגלריה. אני באמת מרגישה מבורכת. זכיתי לעבוד השנה עם כל כך הרבה אמנים ואמניות ואני משתדלת מאד שלא ליצור “קו” לגלריה וגם לא לסגור חוזים עם אמנים כ”אמני גלריה”. אולי זה פחות רווחי מבחינה עסקית אבל זה מאפשר לי חופש וגיוון בתערוכות.
הגלריה מעוצבת כך שיש בה נישות וקירות חלון כך שניתן לשלב בה מספר אירועים במקביל; תערוכות יחיד לצד קבוצתיות, תערוכת יחיד על כל החלל, תערוכה קבוצתית רבת משתתפים, קירות אמן ועוד. כל תערוכה היא משהו אחר ועדיין, גם כאשר מתקיימות מספר תערוכות במקביל, אני משתדלת שהכל יתחבר באופן קוהרנטי ומקדישה לחשיבה האוצרותית משקל רב, למרות שכבר קרו לי מקרים בהם אילוצים שונים ומשונים הובילו אותי להתפשר. אבל למדתי מכך ואני לומדת כל הזמן. בעיקר על עצמי, על הגבולות שלי, והיכולות שלי לנהל משהו כל כך מורכב ולשמור על מקצועיות לצד יחסים טובים עם האנשים שאני עובדת איתם.
מה התוכניות לעתיד הקרוב?
בעוד כשבועיים נפתחת תערוכה קבוצתית בשם “על הנייר” בה הנושא הוא המדיום. כל העבודות נעשו על נייר או מנייר. במרץ תהיינה תערוכות שהקונספט שלהן קשור לניאו פופ ארט וגרפיטי. פעמיים בשנה בחגים אני עורכת תערוכת מכירה לכבוד החג. התערוכות כרגע סגורות פחות או יותר עד 2021 אבל אני ערוכה לשינויים אפשריים.
בנוסף, אני מתכננת שיתופי פעולה עם משרד החינוך ובתי ספר באזור להדרכות בגלריה, ובונה הרצאה שמשלבת בין תולדות האמנות ואמנות עכשווית כשפה שכדאי להכיר. אני מתכננת לעשות גם פרויקטים של אמנות הקשורים לקהילה הלהט”בית; כאמא לנערה מהקהילה אני חשה חלק ממנה ורוצה לעשות פרויקטים חברתיים מגוונים שעיקרן חינוך ותרומה לקהילה.
רונית רוט חדד
גלריה N.D לאמנות עכשווית
אשה מקסימה ופעילות מקסימה
דורון יקר תודה רבה מכל הלב על המילים החמות 💖.
שמחה מאוד על הכתבה על רונית.הגלריה שלה ברמת-גן היא זן נדיר שצומח בשדה הזה, שדה האמנות. דגלה ומטרתה, הצגת אמנות מגוונת, היא ראויה ביותר. המושג “דודות” פסול ומדיר רק בגלל גיל. גם המיקום מציביע על עשייה חברתית, חינוכית והצהרה תרבותית. היא נמצאת באיזור מגורים, לא במיין- סטרים של הגלריות ומזמינה גם את מי שבדרך למכלת- להיכנס. תבורך עשייה זו בהצלחה רבה.
תודה רבה לוסי יקרה, שמחה לתגובתך החמה💖
קראתי …אהבתי…
רוצה לחדד את המושג “דודה” באמנות
הפרשנות למושג מטעה.
רבים וטובים בכל הגילאים עוסקים במלאכת הציור
מעטים הם היוצרים אשר מבינים מהי אמנות
ולכן המושג דודה מתייחס לאותם אלו שגילו את הכישרון והיכולת לעסוק בציור פיסול צילום
כגלריסטית לשעבר עבדתי עם גדולי האמנים והאספנים.
מי שמבין באמנות אינו חפץ ביצירות שיש בהן מן החובבנות.
שיבורכו היוצרים אך אל להם לצפות, להלין,ולהאשים את העולם בכך שאינם מקבלים הכרה ובמה ליצירותיהם.
את ההכרה מקבל כל יוצר שהופך לאמן.
וכדי להיות אמן בעידן הפוסט מודרני
צריך להבין וליצור לפי קודים של האמנות
כיוון שלעצם היכולת והכישרון ליצור כבר אין מקום בעולם האמנות.
כל הכבוד לך, רונית. איזו השראה את.
תודה רבה תמי יקרה 💖 אשמח לראותך 😃 בואי לקפה ובמוצש הקרוב פתיחת תערוכות 🙏💖
שמחתי לקרוא את הראיון עימך והאג’נדה שאת מובילה בגלריה שפתחת,אשמח מאד לפגישה ושיחה על האפשרות לשיתוף פעולה. הנני אמנית ,בעבר הרחוק בוגרת המדרשה ולצדתי אצל המורים שליוו גם אותך בדרכך .חיי הובילו אותי בדרכים לא להם פיללתי אך מסע חיי הציב אותי בתחנות שונות אל מול אמנותי. אין לי אתר, וברשת יש לעיתים שאני מעלה עהודות בפייס,אבל גם שם אין לי ייצוג הולם.אני מכירה את המונח” דודה” מלימודיי במדרשה. כיום לאחר שנים של עבודה עצמית בסטודיו אני מסרבת לכל הגדרה,עדיין בצללים ,ולא מככבת בסצינה האמנותית ובכל זאת מרימה את הכפפה מולך,משהו בהגדרות שלך נשמע לי פתוח ומזמן.אשמח
תודה רבה, את מוזמנת לשלוח חומרים למייל הגלריה n.d.wgallery@gmail.com ואחזור אלייך. תודה על התגובה והשיתוף.
מקוה גם אני להציג בגלריה שלך שבאמת נראה לי שהלב שלך מושקע בה בדיוק לנושא הנכון.
תודה רבה בלהה יקרה🌸🙏
תודה רבה לוסי יקרה 💖 שימחת בתגובתך, אכן שמחה גדולה להביא אמנות אל הרחוב השוקק.
רונית אהובה ויקרה
הקמת הגלריה ברמת גן היא הגשמת חלום שכל כך רצית. לא ויתרת לאורך כל הדרך עם כל הקשיים שצצו.
בחרת חלל נהדר עם אנרגיות טובות ומזמינות. הרגשה של בית.
הבחירה שלך, באמנים ובעבודות יוצרות תערוכות מעולות.
רונית את פשוט מקסימה, אמיצה עם לב ענק.
ב ה צ ל ח ה אהובה
אהבתי את הרעיון והביצוע , שיהיה לך בהצלחה !
1 מחיפה .
תודה רבה יואל
נשמע מעניין, מסקרן ומאתגר. אשמח לבקר ולפגוש אותך. בהצלחה ובהנאה. דבורה
נשמע נועז ומבטיח! המסר של אמנות ׳לא דודתית׳ מקסים בעיני!
אשמח לבקר ולפגוש אותך בימים טובים שעוד יבואו.
דליה פ. קרית טבעון
אישה מדהימה, אמנית מעולה, חברת נפש שעושה מה שרוב האנשים בעולם האמנות הישראלי מעיזים לעשות! אוהבי אותך המון רונית יקרה!