“מסיגות גבול“
אוצרת: ד”ר סיגל ברקאי
בימים אלו הולכים ומתחזקים הקולות הקוראים להדרת נשים והשתקתן במרחב הציבורי מצד ממסדיים דתיים וחברתיים, כדוגמת הפרדת נשים וגברים באירועים ציבוריים, באוטובוסים ועוד. למרות זאת, אנו עדים בשנים האחרונות לתופעה חדשה בחברה היהודית ובחברה הפלסטינית בישראל: יותר ויותר נשים הגדלות בחברות שמרניות ופטריכאליות, יוצרות אמנות המתמודדת בהתרסה ובמחאה נגד חוקי החברה שממנה הן מגיעות.
המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים פותח את התערוכה “מסיגות גבול” שעוסקת בתופעה זו. בתערוכה יוצגו עבודותיהן של 15 אמניות פלסטיניות ויהודיות-דתיות המשקפות התרסה, זעם, תחושות מחנק, כמיהה לשחרור ורצון לפרוץ את גבולות תפקידי המגדר המסורתיים. הן מבטאות את המתח בלתי נסבל בין המרחב הדיגיטלי – גלובלי בזכותו הן נחשפות למתרחש בעולמות אחרים לבין התחזקות מגמות הדיכוי כלפי נשים בחברות שבהן הן חיות. עם זאת, האמניות בתערוכה בוחרות לחיות בקהילותיהן וליצור במרחב של חירות אישית ומודעות ביקורתית.
האמניות היהודיות מוחות בעבודותיהן על צווים חברתיים המניעים אותן לריבוי לידות ומשעבדים אותן לעול גידול הילדים. האמניות הערביות מתריעות ומוחות על האלימות המופנית כלפי האישה בשם “כבוד המשפחה”. אלו גם אלו מתייחסות אל חוקי הצניעות כאל מחיקה והגבלה של הזהות האישית והעצמאית שלהן. הן ממקמות את עצמן בין דור האימהות ששתקו והושתקו לבין הבנות הצעירות שהן חרדות לגורלן ולעתידן. כל העבודות מעלות סוגיות מורכבות בהקשרי הגוף הנשי, כגון דמוקרטיה וחופש בחירה, השליטה במיניות הנשית, כיסוי וגילוי, תפקידי מגדר, דיכוי, אפליה וניצול של נשים.
פאטמה שנאן היא זוכת פרס קרן Outset עבור העבודות שיצרה במיוחד לתערוכה. בעבודות החדשות היא משתמשת בגופה שלה כמודל הציור ומביימת את עצמה בזווית קשה לצפייה, כשהוא צבוע בצבעי הסוואה או קטוע, לעולם לא במבט ישיר וחשוף אל הצופה. המראה שנוצר מהווה מבחינתה סמל לאינסטינקט ההסוואה החייתי שמתקשר לשיטות לחימה וצייד המזוהות עם הזכר בחברה, כאשר אימוץ הדימוי הזכרי על גופה הנשי נועד לחתור תחת התפקידים המסורתיים המצופים מגברים ומנשים. חנה גולדברג אשר מחתה בעבודותיה המוקדמות כנגד מנגנון הלידות המרובות, ממשיכה לעסוק גם בסדרה החדשה “חשופה” במעמד האישה בחברה הדתית שחייה ועולמה נותרים סמויים מן העין הציבורית. גולדברג מציגה את דיוקנה בסטודיו כאשר בדי הציור הגדולים מסתירים את דמותה, וכל שהצופים יודעים על הציירת הוא שהיא נאבקת להתגלות.
הילה קרבלניקוב – פז מציגה סדרת עבודות שהן בבחינת תיעוד נועז מחיי האישה הדתית: רגע הטבילה ב”חוף לנשים בלבד” והטבילה במקווה ערב חופתה. עבודתה של מאג’דה חלבי תושבת מג’דל שמס – צעיף דרוזי מסורתי הפרוש על פני שטיח, מצביעה על הקשר הרב-דורי עם נשים במשפחתה, ועל הזיקה למלאכות האומנות ולמנהגי האבלות שלהן. חלבי מייצגת את חוויית דור הביניים הנשי: בין הנשים המבוגרות ממנה, שנכנעו כליל לתכתיבים המסורתיים, לבין הצעירות, החותרות לשינוי ולהתאמה לעולם העכשווי.
משתתפות: רוואן אבו פילאת, פאטמה אבו-רומי, אנדי ארנוביץ, מרים ברזסקי, חנה גולדברג, אמירה זיאן, שירה זלוור, מג’דה חלבי, רחמה חמזה, לאה לאוקשטיין, היאם מוסטפה, יארא מחאג’נה, רובא סלאמה, הילה קרבלניקוב-פז, פאטמה שנאן
30.1.2020 – 3.5.2020
שעות פעילות המוזיאון:
שני – רביעי : 10:00- 15:00
חמישי: 10:00- 19:00
שישי – שבת: 10:00 – 14:00
0 comments on “במוזיאון האסלאם נפתחת תערוכה קבוצתית של אמניות ממגזרים שונים. הן עוסקות בסוגיות מורכבות כגון דמוקרטיה ודיכוי, שליטה במיניות, תפקידי מגדר, אפליה וחופש. “מסיגות גבול”. פתיחה ביום חמישי 30.1 בשעה 19:00”