אסתר שניידר | אודם
אוצרות: מאיה במברגר
הציורים של שניידר עשירים במערכות סימבוליות של צבעים עזים, סימנים ודמויות. פרחים, קוצים וכנפי מלאך הם חלק מהמוטיבים החוזרים על עצמם, לצד צורת הטיפה שמופיעה כדמעות, כטיפות של גשם או דם ולעתים הופכת למבנה עיטורי מעגלי שמקיף את הציור. הטיפה גם משקפת את אופי צבעי המים הלכודים במתח פניהם ואז מתפזרים באקראיות אל תוך הבד.
שניידר שולה ממעמקים תלי שכבות של סימנים חזותיים מתרבויות קדומות. דרך פעולת הציור משתחזרים מאפיינים בקליפה הצורנית; פרט, תנוחה, וקומפוזיציה, וכך מתחברת הציירת לרצף של ציירים שקדמו לה ומעלה בעזרתם חומרים אישיים וקולקטיביים שמעבר לתחום של הנראה, המודע או המוגדר.
בכל תערוכה של שניידר מופיעה דמות מפתח של אישה יוצרת. בתערוכה הנוכחית היא מתגלמת בבעלת רעמת התלתלים השחורים היושבת על פרח הלוטוס, מפנה את ראשה מטה בעיוות בסגנון אר-נובו, כאשר על פניה עיטור ספירלי המושפע מציורי גוף אבוריג’יניים. היא בוכה ודמעותיה יוצרות כד – מכל שהוא הגוף שלה – וזולגות לתוכו במערכת שמזינה את עצמה.
השפתיים בתערוכה משוחות תמיד באדום. המילה אודם, כותרת התערוכה, היא גם היות הצבע האדום וגם אבן החן הראשונה בחושן הכהן הגדול, שלה יוחסו תכונות מאגיות. הצביעה והעיטור של תווי הפנים הופכים את הגוף לאובייקט אמנותי ולמדיום לחיבור, או דווקא הפרדה – בין מה שמתרחש בתוך הנפש לבין ארגון העולם החברתי שמסביב. למילים ‘קוסמטיקה’ ו’קוסמוס’ יש מקור משותף במילה היוונית κόσμος (קוסמוס), שמשמעותה קישוט הגוף וגם סדר בעולם והרמוניה.
הגוף בתערוכה מונכח גם דרך המחוות הפיזיות של הידיים שנכנסות בתנועות סימטריות לתוך גושי החימר, ונעות בגלים על פני הבד ליצירת הקווים המסולסלים שמניעים חלק מהציורים. הדיו יוצרת מעין רשת שעליה נבנה הציור, דרכה אפשר להתבונן בתהומות, ולפעמים נתלים עליה מנעולים כבדים שנועלים את העולם של מטה.
9.1.20-22.2.20
0 comments on “בציור של אסתר שניידר דמות האישה בוכה ודמעותיה יוצרות כד – הגוף שלה – וזולגות לתוכו. “אודם” תערוכת יחיד חדשה בגלריה רו ארט בתל אביב. פתיחה בחמישי 9.1 בשעה 20:00”