אורלי מיברג | מתוך הכחול
31.10.19-28.12.19
אם אין שקט אין צליל
במבט ראשון נראים הציורים אבסטרקטיים – שוֹטִים רחבים של כתמים דיפוזיים, רוויים או מדוללים – מין מבט-על, כמו תצלומי לווין, ואולי כמו מפה שתכליתה הצגה מופשטת של המרחב. במבט שני מתבהר המרחב המופשט ומתחדד. העין מדלגת מאתר לאתר ומתחילה לזהות דימויים פיגורטיביים. רכסים מושלגים אולי, מדרונות תלולים, ערוצי נהרות, או שמא אלה פקעות נימים דקיקים, חתכים פתוחים שטיפּות דם-צבע זולגות מהם. בסריקה מדוקדקת יותר, מתגלות פה ושם דמויות קטנות ודימויים קונקרטיים נוספים בנוף המבוקע – דמויות בפעולה, אירועים להיצמד אליהם.
תהליך העבודה חשוף לגמרי, גלוי לעין. השטיפה, הסחיטה, הגזירה, ההדבקה, עבודת המכחול, הרישום. אך למרות המקריות הנובעת ממנו ניכרת שליטה. המקרי נטען במשמעות בטיפול נוסף. כתם אקראי, סדקים בצבע, שטיפה דהויה – כל אלה מהווים נקודת מוצא להתערבות מכוונת. חתיכות בד שנגזרו מציור אחד מודבקות על ציור אחר, אך גם הן מעובדות מחדש, מוטמעות במרחב, מגביהות אותו כמו במפה טופוגרפית.
במבט אחר, אותם רכסים לכאורה, אותם גזירי בד, אותם טלאים נדמים לחבישות שמטרתן לרפא את פני השטח הפצועים, המדממים, לאחות את המומים שהוטלו בנוף. ובין לבין יש את הפאוזות. אזורים ריקים, שקטים, לא “עשויים” לכאורה, אזורים שנולדו מתוך הסתרתם.
השוטטות על פני העבודות מעוררת לעתים תחושה של חוסר התמצאות, של היעדר עוגנים להיאחז בהם. יכולתו של אדם לשהות בתוך אי-ודאויות, מסתורין, ופקפוק היא “כישרון שלילי”, כך כתב המשורר האנגלי הרומנטי, ג’ון קיטס, באחד ממכתביו המצוטטים ביותר. איך דבר שלילי יכול להיחשב כישרון? קיטס הבין שכל יצירה טובה ניזונה מהמרכיבים ה”שליליים” הללו. אם אין שקט אין צליל.
טלי בן נון
0 comments on “השוטטות על פני העבודות של אורלי מיברג, עלולה לעורר בצופה תחושה של חוסר התמצאות. ‘מתוך הכחול’, תערוכה חדשה בגלריה נגא תל אביב. עד ה 28/12”