תערוכה חדשה בגלריה Mesher לאמנות עכשווית באיסטנבול מותחת את גבולות החומר ומייצרת תצוגת יכולות מרהיבה

Meşher, חלל תערוכות חדש שהוקם ביוזמת קרן Vehbi Koç, נפתח בהצגת התערוכה המצוינת “Beyond the Vessel: Myths, Legends, and Fables in Contemporary Ceramics around Europe.”

התערוכה, שהוקמה בשיתוף פעולה עם מסומים ווילטשייר, ונאצרה על ידי קתרין מילנר וקרולי אליוט, מציגה יצירות של 13 אמנים שכל אחד מהם בדרכו הייחודית, מדגים את כוחם של נרטיבים היסטוריים המתבטאים בחומר.

התערוכה מציגה כיצד מיתוסים קדומים הדהדו לאורך דורות ומהווים כיום גל חדש ומרגש של אמנות עכשווית, בהשראת המאפיינים האנושיים והארכיטיפים שהם מייצגים. חימר למשל, המשמש לעתים קרובות לייצור כלים וחפצים שימושיים גרידא, טומן בחובו את פוטנציאל להיות אחד החומרים המעודנים והעוצמתיים ביותר בידי אמנים בעלי מיומנות וחזון יוצאי דופן, שמביעים באמצעותו רגש אנושי בעל דקויות רגישות ביותר.

ראוי לציין שהתערוכה, בייחוד בגלל הרושם המהודק והמרשים שהיא מציגה, אינה מארחת “סופר סטארים” מתחום הקרמיקה ואף מתיימרת לייבא דווקא אמנים צעירים ואמביציוזים בעלי רוח עשייה רעננה ובועטת.

התערוכה מציגה פרוייקטים לא פחות ממרהיבים בתחום זה, שהתקמבק בשנים האחרונות ותפס תאוצה ומקום מרכזי בשדה האמנות לא רק מבחינת עיצוב עדכני בעבודת יד, אלא אף בפיסול וירטואוזי ומיצבים שמדגימים יכולות מפתיעות. את רוב העבודות בתערוכה לא ניתן כמעט לזהות כקרמיקה שכן הן מתחזות ומתחפשות לחומרים כגון ספוג דחוס, מתכת, בטון, גבס ואף לחומרים אורגניים כגון חרקים ופירות. לכל מיצב בתערוכה הוקצה חדר או מתחם משלו, ולמרות המעברים הזורמים בין החללים, כל מיצב מעניק חוויה שונה בתכלית.

במיצב של Kim Simonsson לדוגמא, שפיסל יצורי יער ילדיים-אנושיים-ננסיים והציב אותם בתוך יער לח ודחוס של מפלי צמחים וסלעים טחובים, היה ניתן לטעות בקלות לגבי אופיו של החומר, ולקבוע שיצורי היער הירוקים קטיפתיים נגרעו מספוג דחוס או צופו בקטיפה תעשייתית רכה ומבריקה. בפועל, פיסל סימונסון את הלוחמים הקטנים מקרמיקה וריסס עליהם צבע מיוחד שהעניק להם את מרקם הקטיפה הירוק. כשהחומר מעלה שאלות ואינו חושף את מהותו, נוח יותר להתרשם מהבחירה הספציפית להשתמש דווקא בו עצמו.

בניגוד גמור לעבודתו של סימונסון מציג Sam Bakewell את גושי החומר הגולמיים בהצהרה פשוטה שהיא גם תזכורת: הדבר עצמו הוא יצירת אמנות. נדמה שבקוול משחזר את הפעולה הנושנה של דושאן ומניח את האובייקט כפי שהוא בחלל הגלריה כמעט מבלי לשנותו כאומר: “אין צורך ללוש או לעבד את החומר, רק להניח אותו כפי שהוא ולהתענג עליו”. הפשטות הגולמית בעבודתו של בקוול היא ששובה את הלב בעבודות שהן, בסופו של דבר, גוש חומר צבוע ועדיין, מצדיקות לחלוטין את הצבתן. העבודות הונחו בתוך נישות מדפים המוארות בחוזקה כפי שמוצגים פריטים ארכיאולוגים או גיאולוגיים נדירים, ובכך נחשפים משקלו הכבד של החומר, אופיו המגושם והבראשיתי והפוטנציאל הגלום והעצור שבו. בקוול השכיל להבין שהחומר עצמו, הוא הוא היופי, והעניק לו את קדמת הבמה בשילוב הצבה מדויקת של קרולי אליוט (שאצר תערוכה מצוינת נוספת באיסטנבול ונקראת The Child Within).

התערוכה “Beyond the Vessel” נבחרה לפתוח את פעילותה של הגלריה במטרה לבסס גישה בין-תחומית אשר דוגלת ביצירת דיאלוגים חדשים על פני זמן ותרבויות, לא רק באמצעות התערוכות שיוצגו בה, אלא גם בשילוב מגוון פעילויות מקבילות כגון סדנאות וכנסים. התערוכות מופקות באמצעות רשת של שיתופי פעולה עם מומחים ומוסדות לאומיים ובינלאומיים, אשר מספקים במה לחילופי רעיונות והשראה בתוך טורקיה ומחוצה לה.

גלריה Meher, ששאלה את שמה מהמילה הטורקית העות’מאנית שפירושה חלל תצוגה, נמצאת בבניין היסטורי ששיכן בעבר את Arter באיסטנבול ונמצאת במרכז רחוב איסטיקלל הידוע. הכניסה לגלריה חופשית בין הימים חמישי -ראשון.