בגלריה N.D לאמנות עכשווית רמת גן ייפתחו במוצ”ש 2.11.19 בשעה 20:00 שתי תערוכות חדשות.

במוצ”ש 2.11.19 בשעה 20:00 ייפתחו שתי תערוכות חדשות בגלריה N.D לאמנות עכשווית רמת גן. תערוכת יחיד לאילנה שניידר/ ‘העמדת פנים’ באוצרוה של רותי חינסקי אמיתי, ותערוכה קבוצתית ‘צילום ציור צילום’ באוצרותה של רונית רוט חדד.

צילום ציור צילום / אוצרת: רונית רוט חדד

לו הייתם אמן באירופה שלפני המצאת המצלמה, סביר להניח שהייתם אמן שעובד בשירות הכנסייה או המלוכה. מלאכת הציור לפיכך, הייתה מספקת לכם בעיקר אפשרות לתעד רגעים ואירועים ממלכתיים או דתיים כאלו ואחרים, ואולי, אם נתמזל מזלכם להיות בעל יכולת ציורית וירטואוזית, והייתם תלמיד (זכר בדר’כ כמובן) של אקדמיה לאמנות ידועה ושל מאסטר גדול, יתכן שהייתם מקבלים עבודה מתגמלת בכנסיה או קתדרלה בה הייתם זוכים לצייר סצנות קדושות מתוך הברית החדשה. אולם אז, הכל “השתבש”… 

מאז המצאת המצלמה, האמנים, נאלצו למצוא מטרות חדשות ומאתגרות למדיום הציור. האימפרסיוניסטים ניסו לתאר את המציאות “יותר מציאותית” מהמציאות הנראית לעין  ויחד עם הקדמה ועידן השעתוק הגיעו פרספקטיבות חדשות שנוצרו בעקבות עין המצלמה. מדיום הצילום עצמו עבר מיד תהפוכות משלו, כאשר השיח בתוך עולם האמנות ניצת וחיפש להגדיר מחדש מהי אמנות מהו מקור מהו העתק ולמעשה מהי המציאות? ( “יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני” מסה מאת בנימין וולטר מ1938 למשל).

 התערוכה מבקשת לשוב ולטפל בנושאים אלו, תוך הצגת עבודות המנהלות דיאלוג בין מדיום הציור למדיום הצילום, בין שמדובר בציור בעקבות צילום\ ציור שמבקש להיות צילום \ צילום שמבקש להיות ציור. העבודות בתערוכה, מדברות אחת עם השנייה מבלי לנסות לתקף מדיום אחד על משנהו. כל צילום בתערוכה הוא גם קצת ציור, או לפחות שואב השראה ממלאכת הציור. כל ציור בתערוכה, גם אם אינו בהכרח “היפר ריאליסטי” ואמצעי הייצור שלו ברורים, (שמן על בד למשל) סביר להניח שללא השפה שנוצרה בעקבות מדיום הצילום לא יכול היה להיווצר כפי שהוא. 

משתתפים: שמוליק גרוברמן,   דורון רבינא, אוסנת בן דב,  דן זהבי, דורון סלומונס
גלי קהן ירושלמי,   רוז בר-נור, קטרין פרנקל,  אהרון קריצר, דורון עובד
אסתי דרורי חיות,   נינו הרמן, סאם רחמין,    תמר לדרברג, רני פרדס

אילנה שניידר/ העמדת פנים  

לכאורה יד המקרה סללה לאילנה שניידר את הדרך אל השליכט – חומר הגלם שממנו בראה את הדיוקנאות בתערוכת היחיד החדשה שלה. כמי שנעה בחייה בין העולם הארצי והממשי לבין עולמות התקשור והמיסטיקה, המפגש הלא צפוי, עם השליכט – חומר שבמקורו נועד לציפוי קירות, התגלה בדיעבד כבעל פשר וסיבה. 

סקרנותה ליצור בו הובילה אותה למסע מאתגר, מרתק ורב ההפתעות שבמהלכו נברא גוף העבודות החדש המוצג בתערוכה.

בתחילה העבודה התבצעה בדומה לרישום בטכניקות מסורתיות תוך היאחזות בדימוי פיגורטיבי כעוגן לציור. אך ככל שהתקדמה שניידר שליטתה בחומר הפכה למשוחררת ותהליך היצירה הפך לדינאמי באופן שחוזר ומזין את עצמו. העבודה נעשתה עם מרית שנטבלה בשליכט שהושלך על גבי המצע השחור. לעיתים גרעה מעט מהחומר ולעיתים הוסיפה , אך בזאת הסתיימה התערבותה והחומר המשיך “לעבוד”, עד שהתייבש והתמצק מבלי שיכלה לצפות את התוצאה הסופית. בדיעבד התבהרו הכתמים כצלליות מטושטשות המעלות על הדעת דמויות מסתוריות, כמעין רוחות רפאים שעלו בהפתעה מהאוב. שניידר מכנה אותן נשמות והן מהוות עבורה אות לנוכחות אנושית שאינה בהכרח נתפסת בחושים הרגילים והיא מצויה בספירה בין הממשי לעל טבעי.

אוצרת: רותי חינסקי אמיתי

• ציור בתמונה ראשית: Sam Rachamim “המוות של סופרמן וחזיר הקריפטונייט”.

רונית רוט חדד

בעלת גלריה N.D לאמנות עכשווית

עוזיאל 52 רמת גן