פתיחת תערוכה חדשה בגלריה גבעון: פנחס כהן – גן | ציורים 1988, 1990, 1997 | פתיחה יום חמישי 17.10.19, 19:30. עד 30.11.19

שאלות רבות עלו בעשור האחרון על משמעו – מחדש – של הציור והתוקף הרב שהוא מקבל במובנים הומאניים, אסתטיים ואידיאולוגים, עיקר הדיון נמצא אצל בארי שוובסקי *

אם מרשל מקלוהאן צדק בשנות ה 70 שהמדיום הוא המסר, והמדיומים האנטי הומניסטיים שקפו הלך רוח פוסט מודרני ופוסט הומניסטי (ג׳ף קונס או מתיו בארני היינו הך) אז בציור כמדיום יש הומניזם מובנה.

פעילותו המבורכת של כהן גן נמשכת מזה כארבעה עשורים, במהלכם למד באקדמיות בישראל, לונדון וניו-יורק, הציג עשרות תערוכות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם ולימד דורות של תלמידים. כמורה נערץ שהוכר ברבות הימים כפרופסור בבצלאל לא היה עוד כמוהו לעשות את מלאכת ההוראה מלאכת קודש: הוא טיפח ועיצב את תלמידיו מתוך מסירות ורגישות נדירים שנגזרו מתפיסתו האתית ומעמדותיו החברתיות והאסתטיות ומעל לכל מתוך האמפטיה והחמלה שחש כלפי אלו שבחרו למסור נפשם לחיי אמנות.

פנחס כהן גן נולד בשנת 1942 במקנס שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1949. הוא גדל בקריית ביאליק, התגייס לנח”ל, התנסה בחיי קיבוץ, התגורר בירושלים, למד בבצלאל, נפצע בפיגוע בשוק מחנה יהודה בשנת 1968, ונדד לקצווי-תבל על מנת לגבש את זהותו ואת יחסו למושג מקום, אזרחות, מולדת ותרבות. חייו הם חיי נזיר דת העובד את האמנות, מתבצר בה באמונה תמימה, וחי בבדידות שכמו נגזרה מן המיתוס של האמן כאאוטסיידר דחוי.

בתחילת שנות השבעים, באמצעות סדרת פעילויות מושגיות וסימבוליות, כהן גן מיקם את עצמו בחוד החנית של העשייה האמנותית בארץ ובחו”ל. הפרוייקטים שביצע במרחבים הגאוגראפיים של הארץ והעולם הוכרו זה מכבר כקלאסיקה. הזכור מכולם הוא פרוייקט ים המלח במסגרתו הוא שתל שרוול ארוך מניילון שהזרים מים מתוקים ובתוכם דגים חיים ממעיין ליד עין פשחה אל תוך ים המלח. ככל הפרוייקטים שלו גם אקט זה היה פוליטי במהותו, והוא נועד לייצג את מצבו הקיומי של האזרח בן התרבות המזרחית-ערבית כ”אזרח יחסי” בסביבה הזרה של המולדת החדשה.

לאורך השנים לא חדל להעמיק את עיונו בהיסטוריה של האמנות, התרבות והמדעים מתוך ניסיון הרואי כמו-רנסאנסי למצוא שפת-על אמנותית וטהורה שתאחד את כל תחומי הידע האנושי. אינסוף תחבירים המעמתים בין דמות, צורה ונוסחה לוו בפרסומים, בקטלוגים ובספרים תיאורטיים, ומאות הסדרות שיצר מיפו את התקדמותו המחקרית ואת התפתחותה של שפתו האסתטית הייחודית. מעט אמנים זכו להתקבלות כה קונצנזואלית כפי שהוא זכה.

כהן  גן תרם לתרבות הישראלית מילון דימויים מקורי שאחדים מערכיו הפכו זה מכבר לסמלים שנוכסו בדעת ובבלי דעת על ידי ממשיכיו: למשל דמות האדם המעוצבת כסכימה של כל-אדם באשר הוא רודף ורדוף, שרוט, חולה ומקורבן; וכן הראש המונומנטי נטול הגוף המייצג קיטוע ופליטות כמו גם את הנתק של הרוח מהחומר ומהבית.

עיסוקו הממושך בשאלות זהות והזדהות העמיק את זיקתו אל התרבות היהודית ואיתה אל כל מה שנולד מן המזרח כטבורו של העולם העתיק, ערש התרבות. בשנים האחרונות, הולכת ונוטה הדיאלקטיקה הקבועה אצלו שבין מזרח ומערב יותר ויותר אל קוטב המזרח, במובן גיאוגראפי ותרבותי גורף. כהן גן מאמין כי המזרח שוב חוזר למלא תפקיד מפתח בתרבות העולמית וכי גם לישראל יהא חלק ונחלה בזריחה מחודשת זו.

*לינקים- בארי שוואבסקי http://www.artandresearch.org.uk/v1n1/schwabsky.html http://www.goodreads.com/book/show/224625.Vitamin_P

גבעון גלריה לאמנות 

רחוב גורדון 35, תל אביב 

03-5225427

שעות פתיחה 

ב’-ה’, 11:00-18:00 

שישי ושבת, 11:00-14:00