עדנה אוליבר היא בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל ואחת משלושת הזוכות ב"SHOUT OUT"של מגזין ARToday לשנת 2021

עדנה אוליבר היא בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, 2016. היא אחת משלושת הזוכות בקול הקורא "SHOUT OUT" לאמנות ישראלית במגזין ARToday לשנת 2021. זה הזמן להכיר את גוף עבודתה

עדנה אוליבר מתמחה בפיסול אובייקטים מופשטים בעלי תנועה פנימית, הניתנים להזזה ולמשחק. עבודותיה הן בעלות צורה אורגנית וחיבורים דמויי מפרקים, המאפשרים תנועה ויוצרים צלילים המשלימים את היצירה.

בעבודותיה, מתמקדת אוליבר בצורות ביו מורפיות והנדסיות, אשר לכולן איברים דמויי מפרקים המאפשרים תנועה. היא משלבת צורות אורגניות ובוטניות עם סוגים שונים של מפרקים בטווח תנועה רחב שיוצרים סוגי תנועה שונים, צלילים ותנודות ייחודיים.

הצלילים והתנועה משלימים את העבודה ומפתים את הצופה לגעת ולשחק; זו אחת מהמטרות של עבודותיה – לעורר משחקיות. אוליבר גם מתרחקת מדימויים ברורים מדי, כך שמכלול יצירתה פתוח לפרשנות בדרכים שונות. הצופה בעבודותיה של אוליבר אינה.ו רק בעמדה של מתבוננ.ת פאסיבי.ת, אלא מוזמנ.ת לאחוז בה ולשנותה, וזאת בהתאם לראייתו.ה הסובייקטיבית. כך הוא.יא הופכ.ת מצופה גרידא לשותפ.ה פעיל.ה ביצירה. 

העבודות של אוליבר נעות על הגבול שבין חזק ושביר, יציב ורגעי, מזמין למגע ואסור למגע. חלקן מתוחכמות ומהודקות, בעוד שאחרות פשוטות וילדותיות. הגיוון והשונות בעבודות מבטא עבור אוליבר את הגיוון האנושי והחשיבתי של האדם. אוליבר שואפת ליצור עולם שלא כלוא בתבניות אלא מובל על ידי הצופה למקום אחר, שלו.ה.

דוגמא לאחת מעבודותיה של אוליבר שנוצרה כעבודה מופשטת, היא כדור בעל ריבוי פינים שחופשיים לזוז תוך שהם יוצרים צלילים נעימים. העבודה נוצרה בשנת 2017, לפני שמגפת הקורונה פרצה לחיינו, אך מרגע שהמגיפה התפשטה העבודה קיבלה פרשנות חדשה – דימוי של וירוס הקורונה. טרם המגיפה כל צופה גילת.ה בעבודה משהו אחר: כדור משחק, יצורים ימיים, צמח, וגם ווירוסים. העולם השתנה ובכך גם שינה את משמעות העבודה הזו בעיני הצופות.ים.

אוליבר מפסלת בעיקר בטכניקת יציקה לתבנית, אך משלבת גם טכניקות נוספות כגון פיסול חופשי, בנייה ממשטחים ועבודת גלגל. ההשראה לעבודותיה נגזרת מחיבורים מכאניים שונים המקיפים את עולמנו, כאשר הרעיון למפרקים קרמיים בעלי חופש תנועה מתכתב עם טכנולוגיית ההדפסה התלת ממדית.

כמי שלמדה לעומקה את שיטת פלדנקרייז ואף עבדה תקופה כמורה לפלדנקרייז, מוצאת אוליבר קשר ישיר בין המוטיב המרכזי בשיטה (מקסימום תנועה במינימום מאמץ) לבין התמה האמנותית שלה המשלבת תנועתיות, קלילות ומשחק. כמו הצופה, גם אוליבר מגלה את הצורה הסופית של העבודה, התנועה שלה, והצליל שלה, רק כאשר היא יוצאת מהתנור. למרות ניסיונה הרב של אוליבר עם החומר שלימד אותה לאיזו תוצאה לצפות, העבודות לא מפסיקות להפתיע אותה והיא מעוניינת להעביר את תחושת ההפתעה והתגלית הזו גם לצופה.

צילום: יובל חי